ע צ מ א ו ת   פ י   ש נ י י ם
מלחמת עצמאות או מלחמת התשה?
מפגש להורי תאומים בגיל שנתיים-שלוש

 

משוב ממשתתפים בסדנאות בנושא:

נהניתי מההרצאה והדיון המשותף וכן מהקניית הכלים להתמודדות

ההרצאה תבולה בדוגמאות מחיי היומיום

נהניתי מהדוגמאות והחוויה בשמיעת הורים נוספים המעלים בעיות דומות ואחרות בנושא גידול תאומים

נהניתי מהיכולת החופשית להביע ולספר, מהחלפת המידע בין ההורים ומהמנחה

המרצה טובה ומקצועית. נהניתי לשמוע הורים אחרים על "שותפות גורל" ועל פתרונות שלהם לסיטואציה.

נהניתי מהאינטימיות, המקצועיות והגמישות - גם במהלך ההסבר ניתן מקום לנו לשוחח.

היתה הפנית תשומת לב לנקודות שגרמו לי לחשוב בצורה שונה על תהליך הגידול
[אבא זה ציין במשוב בתגובה לשאלה "אילו נושאים נוספים מעניינים אותך?" - טיולים, מוסיקת ג'אז, פעילויות ספורט.   :-)  ]

במשובים שנאספו שבוע לאחר הסדנא:

בעקבות הסדנא אני מזהה שינוי בתחושותיי, שמתבטא בכך שאני מתייחסת להתנהלות בין הבנות לבין עצמן מחד ובינן לביננו, ההורים, מאידך, ביתר סלחנות, ובמילים אחרות: ביתר קבלה.

הסדנא איפרה לי "להכניס לפרופורציות" נקודות שאני נוהגת להתייחס אליהן בחומרה יתרה ולראות שמצבנו טוב הרבה יותר מכפי שאני נוהגת לראות. במקביל קיבלתי "טיפים" ועצות לפעולה מועילים מאוד, גם אם טרם הצלחתי ליישם אותם.

מחשבה שלקחתי איתי בעקבות הסדנא  - ללמד את הילדים לנהל מו"מ בינם לבין עצמם. כשהם באים אלי עם ריב, להנחות אותם לדבר אחד עם השני ולספר זה לזו על תחושותיהם.

הסדנא חיזקה אותנו כי האופן בו אנו פועלים עם הבנות הוא אכן נכון וטוב.

באופן לא מודע התחלנו להתייחס לריבים בין הבנות בתור משהו חיובי ופחות להתערב. עדיין יש תיווך והסברים, אך יש גם יותר מקום לבנות לפתור את הבעיות בינן לבין עצמן.

מאוד טרם לי הרעיון על הקושי בהצבת גבולות אצל הורים לתאומים שעדיין לא "שבעו" ומרגישים חסך משנת החיים הראשונה של ילדיהם. רגשי האשם פחתו אצלי ואני יודעת שהצבת גבולות היא הדרך הנכונה בגיל הזה. זו היתה "הארה" שמעולם לא חשבתי עליה קודם.